1. הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בשורה של עבירות מין חמורות שביצע כלפי חמישה קטינים, ארבעה מהם אחים, עת הללו היו נתונים תחת פיקוחו בתלמוד-תורה, שם שימש כעוזר מלמד לפעוטות.
הודאתו של הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, לפיו תוקן כתב-האישום המקורי - הן בעובדות שתוארו בו והן בעבירות שיוחסו לנאשם, זאת לאחר שבית-המשפט שמע את עדותו של המתלונן באישום השלישי. על-פי הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי המאשימה תעתור לעונש של תשע וחצי שנות מאסר בפועל, לאחר שהנאשם יפצה את משפחת המתלוננים בסכום השווה ל-70,000 דולר לפני מועד הטיעונים לעונש, ואילו הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו לעניין גזר-הדין.
2. .......... (חסוי).
3. הסדר הטיעון נעשה בתיווך רבנים, אשר ביקשו, מחד - כי משפחת המתלוננים תפוצה בסכום ניכר שיאפשר מימון טיפולים נפשיים לילדי המשפחה, ומאידך - כי תמורת התשלום תיאות הפרקליטות להקל בעונשו של הנאשם במידה משמעותית, ותסתפק בעתירה לעונש מאסר של תשע וחצי שנים. הפרקליטות נעתרה להצעה, על-דעת הורי המתלוננים ובהסכמתם, משנתחוור כי ילדי המשפחה זקוקים לטיפולים נפשיים שעלותם ניכרת ביותר. בסמוך למועד השמעת הטיעונים לעונש הציעו אותם גורמים רבניים פיצוי נוסף למתלוננים, בסך של כ-30,000 דולר, תמורת הקלה נוספת בעונש והסתפקות במאסר בן שש שנים בלבד, אך הצעתם - שנתמכה על-ידי ההורים מחמת העלות הניכרת הצפויה של הטיפול הממושך הנדרש בבני המשפחה - נדחתה על-ידי הפרקליטות.
4. הנאשם הנו בן ארבעים, נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאי תשע עד שבע-עשרה. עד למעצרו עבד, כאמור, כעוזר מלמד בתלמוד תורה, ולמד בישיבה בשעות אחר-הצהריים. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו עולה, כי הוא הבן הבכור במשפחה של חסידי ברסלב, שהתגוררה בשכונת מאה שערים בירושלים. בשיחותיו עם שירות המבחן תיאר הנאשם סבל ומצוקה בתקופת ילדותו, בין השאר על-רקע נסיעותיו המרובות של אביו לגיוס תרומות, וקשייה של אמו להתמודד עם המטלות של טיפול בבית ובילדים. לדבריו, חווה בתקופת ילדותו, ואף בתקופת נערותו, מספר אירועים של פגיעה מינית, אשר גרמו לו לסבל, סיוטים וחרדות. הוא נישא בגיל עשרים והשתלב במסלול המקובל בקרב בני עדתו של תלמוד תורה. בשיחתו עם קצינת המבחן הציג הנאשם עצמו כפסיבי, והטיל במידה רבה את האחריות לביצוע העבירה על הקורבנות, שלדבריו הם "פיתו אותו שוב ושוב". לא זו אף זו: הוא התקשה בשיחותיו עם קצינת המבחן להכיר בסבל אפשרי שנגרם לילדים, וטען כי לכאורה הם לא נפגעו, שכן המשיכו חייהם כרגיל, ואם נגרם להם נזק כלשהו, הרי שהוא לא נגרם בעטיים של מעשיו. הוא לא ראה עצמו כמי שסובל מבעיה בתחום המיני, אך יחד עם זאת הביע נכונות לקבל טיפול. שירות המבחן העריך, כי מדובר באדם שלא הפנים את חומרת עבירותיו ואת תוצאותיהן, ולאור חומרת העבירות, ריבוין ומשכן, נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית במסגרת השירות.
5. מטעם הנאשם הוגשה חוות-דעת פסיכיאטרית של ד"ר יעקב מאיר-וייל. הלה הגיע בחוות-דעתו למסקנה תמוהה, שאינה מתיישבת עם ממצאי הכרעת-הדין כלל ועיקר, וכך קבע בפרק הדיון והסיכום: "
היותו (של הנאשם)
פדופיל היא שאלה שנויה במחלוקת. מצד אחד הוא יכול להתעורר מינית ממיניותם של ילדים, ומאידך הוא עובד שנים ארוכות עם ילדים, ומעולם, עד כמה שאנו יודעים, לא יזם פעילות מינית פדופילית כלפי ילדים שבחסותו. גם במקרה הנוכחי חווה את הקשר לפי התסריט הישן של חייו: מישהו תובע ממנו שירות מיני והוא איננו מגייס כוחות מנגד, ומשתף פעולה. בכל מקרה אני מסכים עם מר דאי (הפסיכולוג הקליני)
שהפרופיל שלו אינו מתאים לפדופיל אקטיבי שמחפש את קורבנותיו". הוא העריך בחוות-דעתו, כי על-מנת למנוע אירועים פדופיליים נוספים, מתחייב קשר טיפולי תומך בקהילה, המלווה בטיפול תרופתי נוגד דחף מיני. בפיו של המומחה לא היה מענה ענייני לשאלה, כיצד הגיע למסקנה כי הנאשם לא יזם את האירועים ופותה על-ידי קרבנותיו, בשעה שהלה הורשע על-פי הודאתו במעשים מגונים ומעשי סדום שביצע ביוזמתו בפעוטות וילדים רכים בשנים בתדירות יומיומית במשך מספר שנים. צר לנו לומר, כי תשובותיו של ד"ר מאיר-וייל בעניין זה הותירו רושם מביך, בלשון המעטה, ובפרט כאשר בחקירתו הנגדית נאלץ המומחה לאשר, כי בחוות-דעתו ציין אך ורק את הגרסה ששמע מפיו של הנאשם לאחר שיחה של שעתיים שקיים עמו, ללא עריכת בירור כיצד גרסתו מתיישבת עם עובדות הכרעת-הדין, ומבלי להעמיד את דבריו במבחן של ביקורת מקצועית. בסופה של החקירה אישר המומחה, כי הנאשם הנו עבריין עם מחלה פדופילית, זאת נוכח המעשים שהודה בביצועם והורשע בהם, וכי ההסברים שהלה מסר לו, על התרחשות האירועים ביוזמת המתלוננים, חלקם פעוטות, אינם מתקבלים אף על דעתו.
6. הסנגוריה השמיעה את הרב יהודה פורוש, המשמש כחבר בוועדת הרבנים של המגזר החרדי, אשר פועלת הן במישור הטיפולי יחד עם גורמי הרווחה, והן במישור הממוני לסיוע כספי. הוא העיד, כי ועדת הרבנים ניסתה לסייע הן למשפחת המתלוננים והן לנאשם ובני ביתו, נפגשה עם שני הצדדים והתוותה את הסדר הטיעון שקיבל את ברכת הפרקליטות, לפיו שילמה משפחת הנאשם, מכספי הלוואות, למשפחת המתלוננים את הסכום של 70,000 דולר. עוד ציין, כי הצעה שהעלתה הוועדה, להפחתת העונש בכשלוש שנים נוספות תמורת פיצוי נוסף של 30,000 דולר נדחתה על-ידי הפרקליטות. הרב הוסיף והעיד, כי ועדת הרבנים תעמוד לעזרתה של משפחת המתלוננים, כי ילדיה משתלבים כיום במוסדות חינוך וכי אחת הבנות התארסה לאחרונה. עם זאת, אישר הרב, כי בקהילה החרדית קיימים זרמים המתנגדים לחשיפת תלונות כמו הנדונות לבתי המשפט, כי על רקע זה נרדפת המשפחה על-ידי חלק מהקהילה, וכי קרבנותיו של הנאשם "הוכתמו", במונחים החרדיים, במובן זה שיקשה עליהם להגיע לשידוך טוב, ללא תשלום של סכומים ניכרים.
7. רעייתו של הנאשם שיבחה בעדותה את מסירותו של הנאשם - כבעל וכהורה, תיארה את כאבה וכאבם של הילדים מחסרונו של האב בבית, ואת המצוקה הכלכלית הקשה שבה הם נתונים מאז מעצרו.
חברו של הנאשם לעבודה וידידו משחר ילדותו, ש' ס', ציין כי הנאשם הנו עדין נפש, נחבא אל הכלים וילדותי בהתנהגותו.
8. אמם של המתלוננים, שהעידה לפנינו הן בעיצומה של שמיעת הראיות והן בפרשת גזר-הדין, זכאית לכל השבחים וההערכה על אומץ לבה ומסירותה לילדיה. מדובר באשת חיל ואם למופת, אשר מהרגע שנודע לה על פגיעותיו של הנאשם בגופם ובנפשם של ארבעת ילדיה, נהגה בדרך ראויה לשבח ולהערצה. האם שיתפה את בית-המשפט בחוויה המזעזעת שפקדה אותה, עת בערב אחד, בשיחות נפרדות שקיימה עם בניה בזה אחר זה, נחרדה לגלות כי כל הארבעה עברו התעללות מינית ממושכת, משפילה ובזויה. כן ציינה, כי כאשר בנה הפעוט אמר לה בשעתו "שהרבי חונק אותו בגרון", התלוננה למנהל תלמוד התורה וקיבלה בתמימותה את הסברו שמדובר במעשה התלוצצות של הנאשם; אך רק בדיעבד הבינה שמדובר היה בעבירות מין חמורות. פקדה אותה תחושת אשמה קשה - טבעית אך בלתי מוצדקת - על שלא גילתה את ההתעללות במהלך השנים, ולא יכלה להגן על ילדיה. היא לא נרתעה מלהתלונן במשטרה, למרות לחצים כבדים שהופעלו כלפיה במגזר החרדי שלא לעשות זאת, בין השאר על-ידי רבנים, וחרף נידוייה בקרב המגזר החרדי. היא הבינה כי חובתה לעשות זאת, למען ילדיה ולהצלת קרבנות פוטנציאליים. קהילתה הפנתה לה עורף, גינתה אותה בשל הגשת התלונה, לא העניקה לה כל סיוע והרחיקה את בנה מהישיבה שבה למד. לגינוי מעשיה הצטרפו רבנים מראשי הקהילה, ואחד מהם אף אמר לה שעשתה מעשה נבלה בהגשת התלונה. היא אספה את השברים, ראתה את הצלת ילדיה בראש מעייניה ורתמה את כל כוחותיה לשיקומם ולשילובם במסגרות חינוך. בעדותה היא קראה תיגר על הממסד החרדי, שמתכחש לצורך בטיפול בתופעות של ניצול מיני של קטינים במוסדות חינוך, ומסרב לשתף בעניין זה את רשויות אכיפת החוק וגורמי הרווחה. היא הסבירה, כי מחמת הוצאותיה הכספיות הניכרות לטיפול נפשי בילדים ולשיקומם לאורך זמן, נקלעה המשפחה למצוקה כספית קשה, ועל-רקע זה הסכימה להסדר הטיעון שבמסגרתו יינתן הפיצוי הכספי שישמש מיידית לטיפול ולשיקום הנדרש. היא אף לא שללה את האפשרות לקדם את הצעת ועדת הרבנים לקנות את חירותו של הנאשם בשלוש שנים נוספות, תמורת פיצוי נוסף של 30,000 דולר, שהיא כה זקוקה לו לטיפול ארוך הטווח המתבקש.
9. ............ (חסוי).
10. בתסקיר מקיף, יסודי ומקצועי, גוללה פקידת הסעד בהרחבה את הפגיעה הנפשית שהסבו מעשיו של הנאשם לארבעת המתלוננים, וכפועל יוצא - לכל בני המשפחה, את עוצמת הפגיעה והטראומה מתיוג הנפגעים כקרבנות של ניצול מיני, ואת החרפת מצוקתם כתוצאה מהוקעתם על-ידי הקהילה החרדית והנהגתה, בשל הגשת התלונה במשטרה. מטעמים שבטובת הנפגעים, ועל-יסוד בקשת פקידת הסעד, לא נפרט את היקף הפגיעות בקרבנות, את המצוקות שנקלעו אליהן בעקבות המעשים וחשיפם ואת מהות הטיפול לו הם נזקקים. פקידת הסעד ציינה, כי על-פי הערכת הגורמים המקצועיים זקוקים הנפגעים לעזרה טיפולית של ממש, ארוכת טווח, שאינה מתוקצבת על-ידי גורמי הרווחה, ואשר עלותה ניכרת. היא הביעה ספק אם הכספים ששולמו על-פי הסדר הטיעון יכסו את עלויות הטיפולים הדרושים.
11. בא-כוחה המלומד של המאשימה, עו"ד אש, הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירות, שפלות ההתעללות המינית והפגיעה הקשה שהוסבה לנפגעים הן מן המעשים והן מתגובת קהילתם. הוא הסביר לבית-המשפט את הדילמה הקשה שבה הייתה נתונה התביעה הכללית, עת הסכימה להצעת הרבנים לעתור לעונש הנמוך במידה משמעותית מזה שראוי להשית על הנאשם, זאת תמורת פיצוי כספי שהמתלוננים היו כה זקוקים לו לשם שיקומם.
12. הסניגור המלומד, עו"ד נהוראי, לא חלק על חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. עם זאת, ביקש שלא למצות הדין עם הנאשם ולהסתפק בהטלת עונש מאסר קצר, זאת בין השאר נוכח הודאתו, החרטה שהביע על מעשיו ונכונותו לפצות את המתלוננים בסכום ניכר עוד בטרם גזירת הדין. עוד ביקש מבית-המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של מרשו שתוארו בתסקיר, לרבות היותו, על-פי טענתו, קרבן של ניצול מיני בצעירותו. הוא טען, בשם מרשו, כי הלה פעל מתוך "בלבול בין מיניות לאהבה", וסבר כי הוא מעניק אהבה לילדים ושומר עליהם.
13. בדבריו האחרונים לעניין העונש, גולל הנאשם את סבלותיו בילדותו, הביע צער על מעשיו, ביטא רצון לקבל טיפול בעניין משיכתו לילדים והצר על הסבל שגרם למשפחתו.
14. מעשי ההתעללות המינית הקשה של הנאשם בקרבנותיו, הנם מחפירים ונלוזים בשל מהותם וטיבם. חומרתם מופלגת נוכח ריבוי הנפגעים, גילם הצעיר והימשכות המעשים בתדירות כמעט יומיומית על-פני שנים. חומרה כפולה ומכופלת יש לראות בהפרת האמון של הנאשם כלפי קרבנותיו, שהוא היה מופקד על חינוכם וביטחונם. תאוותו לפרוק את יצריו האפלים, הייתה ללא מצרים, ובהתעללותו המינית האינטנסיבית והממושכת בקטינים חסרי הישע פעל מתוך רשעות ושפלות. הסבריו, לפיהם פותה על-ידי קרבנותיו הקטינים, חלקם פעוטות, וביצע מעשיו מתוך אהבה לתלמידיו, מצביעים על חשיבה מעוותת ועל הסיכון הממשי הנשקף ממנו לילדים. המחשבה, לפיה נהג הנאשם בשגרת יומו במוסד החינוכי, לבצע את המעשים המתוארים בכתב האישום - מעוררת חלחלה ופלצות.
אין צורך להכביר מילים, על הפגיעה הקשה שהסב הנאשם לקרבנותיו הקטינים ולהוריהם, אשר נפגעו הן מעצם ההתעללות הבזויה בגוף ובנפש, הן מחשיפת הדברים עם הגשת התלונה במשטרה, הן מהתנכלות המגזר החרדי וחלק מרבניו והן מתיוגם השלילי בקרב קהילתם. משוכנעים אנו, כי הנפגעים יאזרו כוחות, בסיועם של הוריהם המסורים, להתגבר על הטראומות שחוו ועל מצוקותיהם, אם כי הדבר כרוך בטיפול אינטנסיבי וממושך.
לא ניתן להימנע מלהעיר על הדרך הפסולה שבה נוקטים רבים מבני קהילתם של המתלוננים, לרבות חלק ממנהיגיה, אשר מוסיפים חטא על פשע בגנותם את הגשת התלונה למשטרה ובהוקיעם דווקא את המתלוננים - קרבנות ההתעללות. נטייתה של הקהילה הנדונה, שלא להעביר לרשויות אכיפת החוק ולגורמי הרווחה את הטיפול בעבריינות בכלל, וזו בתחום המיני בפרט, מסוכנת והרסנית לחברה.
הנה-כי-כן, מקבץ "המלל היבש" הנקוב לעיל יוותר, ככל הנראה, לעולם בגדר תעודת עניות אינהרנטית המעטרת את ניסיון המעבר הבלתי נתפס מ"מסגרת" החוויה האישית הישירה, עשירה ומורכבת ככל שתהא, רב-מימדית ולרוב אף טמירה מן העין, לכלל תיאורה בשפת בני אדם. בל נשכח, כי שעה שעסקינן בנפשות של קטינים המוגבלים עוד מלכתחילה ביכולת ביטוי מכאובם וסבלם, הרי שכמעט מן הנמנע לעמוד על מלוא היקף הפגיעה שהושתה עליהם, שלא לומר, אפילו מקצתה. והנה, למרבה הצער, תיעל הנאשם את כוונותיו ומאווייו דוקא כלפי הרכים בשנים, אלה ששיוועו להתבגר כשאר בני גילם וחלומם התנפץ לרסיסים, אלה ששפתם טרם גובשה, אלה שמבנה אישיותם טרם עוצב. הנזק הפוטנציאלי הרובץ לפתחם של הקרבנות אינו בר-שיעור, ומחובתו של בית-המשפט להביאו בכלל חשבון בשלב זה, כל שכן בהתחשב בעובדה כי אפילו הנזק שפקדם בפועל, כאמור לעיל, לוטה באפילה קודרת. לא-זו-אף-זו, המגזר החרדי שבגדרו פעל הנאשם, שם גם איתר הנאשם את קורבנותיו, מצמיח, כאמור, בסוגיות אלו קשיים ומגבלות נוספים שאינם נהירים לנפש הקורבן הכמהה לסביבה טיפולית תומכת, אפילו שלא מדעת.